וכך נכתב בסיפור : "קראתי בעיתון הרוסי 'פוסייב', המופיע במינכן : לפני כשנתיים נתגלה בבלגיה מרגל סובייטי פעיל . כשנחקר סיפר למשטרת בלגיה ש'גייס' אותו ל'עבודה' למען הרוסים יהודי בשם גריגורי אורבאך, בעל חנות לספרים סובייטים בליאז' . משנודע לאוורבאך זה כי הוא נכשל ‑ 'התאדה' ונעלם מבלגיה ונמסר עליו כי הוא ברח אל מאחורי מסך הברזל לרומניה . והנה כעבור שנה נודע מתוך הקטלוג הסובייטי, 'הספר הבינלאומי', בו מסומנות כתובותיהם של כל מפיצי הספרות הסובייטית בחו"ל, כי אחד אוורבוך סוחר בספרים סובייטיים ברחוב בן ‑ יהודה 2 בירושלים, ואף על פי שהשמות אורבאך ואוורבוך היו שונים במקצת ‑ היה מי שחקר בזהותו והסתבר ( מתוך צילום נאמן ) כי זהים הם . והעיתון הרוסי שואל אותנו, האם ידוע לנו מהו עיסוקו של אותו מוכר ספרים בבירה . . . " חריש החליט להרשיע את העיתון ובכיריו . "תמהני מה שעשוע מצא הכותב בפרי עטו זה אף אם נכון הוא, כפי שאולי סבר בשעת כתיבתו, ועוד יותר תמה אני מה שעשוע מצא בו אם כל כולו מצוץ מן האצבע ואינו אלא פרי טעות או מחשבת זדון . . . ", כתב השופט ונימק כיצד נפגע הקובל אוורבוך : "מאמין אני למאשים כי אף שהי...
אל הספר