שבמסגרתה מסרו אנשי השב"כ עדויות כוזבות תוך ניסיון להטיל את האחריות להריגת המחבלים על תא"ל מרדכי . לענייננו אין צורך לפרט את כל שלבי הפרשה והחקירות שבאו בעקבותיה . די לציין כי הפרקליטות, ובראשה היועץ המשפטי יצחק זמיר, נחלו כישלון מוחלט בניסיונם לברר מה אירע, בלעו את הגרסה השקרית של השב"כ ופתחו במאבק נגד תא"ל מרדכי החף מפשע . במאמר, שפרסם יואל מרקוס ב"הארץ", אף סופר כיצד "יצחק זמיר, מתומרן שלא בידיעתו על ידי כמה מאנשי השב"כ, היה ראש ‑ החץ נגד מרדכי", ביקש להשעותו מצה"ל, ולאחר שלא נענה ניצל "טקס פומבי . . . כדי לצאת בהאשמה כבדה שצה"ל מזלזל בחוק" . זמיר גם דרש להעמיד את מרדכי לדין באשמת גרימת חבלה חמורה והתנהגות בלתי ‑ הולמת . אך, למרבה המזל, באותם ימים עדיין לא הגיע שלטון היועץ המשפטי למלוא עוצמתו, ובג"ץ עדיין לא היה בתמונה . לפיכך יכול היה הרמטכ"ל, משה לוי, להפעיל את שיקול דעתו, שהיה עדיף על זה של היועץ זמיר, ולהשאיר את מרדכי במסגרת השירות . גם הפרקליטות הצבאית לא קיבלה את עמדתו של זמיר והסתפקה בדין משמעתי, שממנו זוּכּה מרדכי . הפרשה התעוררה מחדש עקב תסיסה פנימית בשב"כ . סגן ראש השב"כ, ר...
אל הספר