בעקבות המלחמה וערפאת היה עכשיו חופשי לערוך את שיקוליו בלא שסיוט התפוררותה של המסגרת המשותפת יטיל וטו על המדיניות שראה כהכרח בליגונה . ערפאת ידע כי ייתקל בקשיים ניכרים . אינדיקציה לכך קיבל במושב המועצה הלאומית הפלסטינית ה ,16 שהתכנסה בפברואר 1983 באלג'יר . החלטות המועצה קבעו כי הקשר עם ירדן צריך להתקיים "מתוך נקודת המוצא שאש"פ הוא הנציג החוקי והבלעדי של העם הפלסטיני בתוך האדמה הכבושה ומחוצה לה' / ולהתבטא בקונפדרציה בין שתי מדינות עצמאיות . תכנית רייגן הוצגה ) נכונה ( כמתכחשת לזכות השיבה, לזכות ההגדרה העצמית למדינה פלסטינית עצמאית ולבלעדיות הייצוג של אש"פ . 174 למרות כל אלה, שיקפו החלטותיה של המועצה הלאומית גם את ספקותיהם של אלה שתמכו במדיניותו של ערפאת . ההחלטות דחו את תכנית רייגן בנוסח שאינו קטגורי ) קבעו כי אינה ''בסים מתאים לפתרון צודק וברקיימא לעניין פלסטין ולסכסוך הערביציוני" ( . הוא קיווה כי לפחות בארגונו שלו יצליח לגייס תמיכה מספקת . כאשר העמיד את העניין למבחן, הסתבר כי התהליכים והשיקולים, שעליהם ביסס את תקוותיו, לא צברו את המסה הקריטית . ערפאת הביא את סיכומיו עם חוסין לפני ה...
אל הספר