ז. תגובתה של מצרים

מלחמת 1973 שולבה אצל םאדאת, מלכתחילה, בקונצפציה פוליטית מקפח . במוקד תפיסתו היו צעדים נפרדים של מצרים, הפותחים לפני מדינות ערביות אחרות אופציה של הסדרים חלקיים ומוגבלים עם ישראל . אלה נועדו לא רק לצנן את המערכת האזורית הלוהטת, אלא, בעיקר, לאפשר למצרים להציע לערבים מנהיגות מסוג חדש, במקום המנהיגות נוסח­נאצר, אשר שיעבדה את מצרים לתכתיביהם של הגורמים הרדיקאליים ביותר בעולם הערבי . בשנותיו הארוכות בצילו של נאצר צפה סאדאת כיצד קם הקולקטיב הערבי על יוצרו; נאצר הפך את הקולקטיב הזה למכשיר העיקרי במדיניות החוץ של מצרים, והשכיל, בשלב הראשון, להפעילו לצרכיו . עד מהרה למדו גורמים אחרים ) בעיקר סוריה, ובמידה מוגבלת יותר גם אש"פ ( לערוך מניפולציות במערכת הכלל­ערבית . אלה כפו על מצרים לרקוד על­פי צלילי חלילם, באמצעות אותו מכשיר מדיני, שנאצר עצמו יצר . התהליך החל כבר בראשית שנות השישים, ומאז 1967 שיבש מן היסוד את סדר העדיפויות הלאומי של מצרים . סאדאת רמז, בהקשר מעניין, על הזיקה בין כשלונה של המדיניות הנאצרית בתחום זה, לבין היחסים עם ישראל בכלל ויוזמתו בפרט . בראיון עם יצחק רביו, בספטמבר ,1980 ביקש ראש...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

הקיבוץ המאוחד

מכון ישראל גלילי לחקר כוח המגן