כאשר דיבר קרטר על ייצוג הפלסטינים הכחיש, אמנם, כי ארצותהברית הכירה באש"פ כנציג הפלסטינים ) דבר שהיה, פורמלית, נכון ( אך צורת ההכחשה חיזקה את הרושם כי ההבחנה אינה אלא פורמלית . קרטר אמר כי אש"פ : "מייצג בוודאי חלק ניכר של הפלסטינים . אני בוודאי איני סבור כי הם המייצגים הבלעדיים של הפלסטינים . מונן שיש ראשי ערים, למשל, ופקידים מקומיים באיזור הגדה המערבית המייצגים פלסטינים . הם עשויים להיות, או לא להיות, חברים באש"פ . " 59 מגישה כזו משתמע כי האלטרנטיבה לאש"פ, כמייצג הפלסטינים, היא, לכל היותר, קבוצת אישים השייכת לארגון או תומכת בו . מכל מקום, מדובר בגורמים שכולם תובעים מדינה פלםטיניתעצמאית בשליטת אש''פ, כאשר בתוך אש"פ ובפריפריה שלו עשוי להתגלע ויכוח בדבר זהותו המדויקת של הזרם שיחזיק את הכוח בידיו . כמכשול בפני להיטותו של קרטר לשלב את אש''פ בוועידת ז'נווה עמדה מחויבותה של ארצותהברית לישראל ב''מיזכרההסכמה", שהושג במקביל להםדרהביניים בין ישראל למצרים, בספטמבר 1975 . הנוסח קבע כי : ''ארה''ב תמשיך לדבוק במדיניותה הנוכחית כלפי ארגון השחרור הפלסטיני, על פיה לא תכיר או תישא ותיתן עם ארגון השח...
אל הספר