2. שיקוליה של ישראל

מחוץ לתמונה, ומכל מקום לא היה בשל לאופנסיבה . הצבא העיראקי עמד על סף התמוטטות ומרד . הצבא הסורי לא היה מצליח לפעול בזמן, גם לו היו לו מוטיבציה וכושר לעשות כן . הצבא הלבנוני לא נחשב . הלגיון היה הכוח היחיד, אך למרות שהיה מסוגל לנהל קרבות השהיה, לא היה כשיר לעמוד בפני כמאה אלף חיילי צה"ל הנלחמים בגיזרה אחת, מצוידים היטב ולמודי ניסיון . גם המלך עבדאללה ידע זאת . את ההכרעה הישראלית נגד פעולה הינחו שיקולים פוליטיים ­ במרכזם הברה בממדיהם של הישגי המלחמה עד אותו שלב וחשש מפני השמטתם מידי ישראל, בלחצים מדיניים של המעצמות, אם תנסה ישראל להשתלט על כל הארץ; חשש מפני צירופה של אוכלוסיה ערבית גדולה למדינה הצעירה; עייפות מן המלחמה וקירבנו­ תיה, ותקווה ליצור בסיס להסכם פוליטי, לפחות עם מדינה ערבית חשובה אחת, כדי שישראל תוכל להתמקד במשימותיה הלאומיות . 4 לסדר עדיפות זה, אם גם לאו דווקא למרכיביו, נתן בן­גוריון ביטוי באמצע ינואר ,1949 בעת שבא לסכם את המלחמה עם הוצאתה של מצרים ממעגל העימות הפעיל : "שלום . השלום חיוני ­ אבל לא בכל מחיר . שלום עם ערבים קיימים ­ ולא דמיוניים . לא מלחמה על מדינה ערבית ] פלסט...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

הקיבוץ המאוחד

מכון ישראל גלילי לחקר כוח המגן