בןגוריון יכול היה להניח כי עבדאללה ינהג כך משתי סיבות : ראשית, משום שישראל מכה את יריבו העיקרי בזירה הביןערבית ) מצרים ( אשר מחזיר אל הבמה הפוליטית, כמכשיר בידיו, את אויבו העיקרי של עבדאללה והמכשול הגדול של שאיפותיו התנועה הלאומית הפלסטינית . שנית, משום שבהתקפה על ישראל היה עבדאללה פוגע אנושות בבסיס ההבנה עם הגורם היהודי, לה היה זקוק לשלב הבא של תכניותיו . בין אם היו הסכמה מפורשת ותיאום מסודר על הימנעות כזו ובין אם לא ) ר' להלן ( הבסיס הפוליטי של ההימנעות היה תקף בנסיבות אשר כבר שררו באוקטובר 1948 . ידין לא האמין שניתן יהיה לפעול בדרום בלי שהלגיון ינקוט במהלך צבאי במרכז . הוא הסביר כי בוהות הלגיון ) בשיתוף העיראקים ( יוכלו לתקוף את המסדרון לירושלים מצפון, ולפעול בחזית של חמישים קילומטר מול רצועת החוף הצרה של ישראל . הוא הוסיף כי נגד פעולה כזו בחזית תוכל ישראל להגיב רק בהתקפה רבתי על כל ה"משולש", ולכך לא יישאר די כוח, אם חלק ניכר כל כך של הצבא ירוכז בדרום . גם מפקדי החזיתות לא המליצו לבנות את ריכוז הכוח בנגב על הנחה שניתן יהיה לקיים את השקט בחזית הלגיון וב''משולש'' . ידין התנגד לה...
אל הספר