90 רנה ירושלמי בלי לסובב את הראש לצדדים, לראות כל מה שנעשה מסביב ( גם מחוץ לחדר, מחוץ לעיר, מעבר לאופק ) ; להקשיב לצלילים הקרובים ביותר והרחוקים ביותר ; לעזוב את המחשבות . הערה : משך התרגיל תלוי בקבוצה ובמנחה . כשהשחקן מרגיש שהוא נסחף אחר מחשבותיו, הוא מוזמן להשתמש באחד החושים ( שמיעה, ראייה, מישוש ) כדי לעזור לעצמו לחזור ולהתמקד כלפי חוץ . היכולת להקשיב החוצה היא אחד העקרונות החשובים ביותר בעבודת השחקן . מהר מאוד מתברר לשחקן הרעש האין – סופי הקיים בתוך ראשו, זהו רעש המחשבות שלו . הוא אינו פנוי להקשבה, תשומת ליבו אינה נתונה כלפי חוץ . בזמן התרגיל השחקן מגלה שרוב המחשבות שלו הן ניסיונות לתת שמות לגירויים חיצוניים, לדוגמה לשייך את הציפור שמצייצת לצליל הציוץ וכדומה . בו – זמנית הוא עסוק בשיפוט עצמי כלפי כל מה שעובר עליו ברגע זה ובאופן מיוחד כלפי תפקודו בתרגיל : האם אני מצליח להקשיב החוצה ? האם אני מצליח להתמקד בכל הדברים ? האם אני מצליח לוותר על המחשבות ? עם זאת, בתרגיל הזה איננו מעוניינים לפתח תשומת לב נקודתית לחוש אחד, לצליל אחד, למראה אחד בלבד . תשומת לב כזו מנתקת את השחקן מהסביבה ומהש...
אל הספר