28 רנה ירושלמי מהשיעמום בדרכים שונות . חלקנו הצליחו כל כך עד שאין הם זוכרים כבר היכן נמצא העניין האמיתי שלהם . אחרים ויתרו על הדחף לשחק מתוך רצון לרצות הורים או מורים או מבוגרים אחרים . תהליך הלימודים הפורמליים מפריט את המציאות ומגדיר אותה . לכן הדיאלוג הטבעי עם עצמנו ועם העולם נעשה מוגבל, והחיפוש נהיה מינימלי וצר . בעקבות הלימודים הפורמליים אנחנו מזהים ומקבעים את מערכות היחסים שלנו עם העולם . לדוגמה, לרוב אנשים מבוגרים מזהים אבן כאבן, אבל ילד יכול להתייחס לאבן כאילו הייתה בובה . בהדרגה הגדרת המציאות הופכת נוקשה ומקובעת, וכך הילד שהתבגר מאבד את יכולתו ואת רצונו לשחק . כדי לשחק אדם צריך חופש פנימי - לחשוב, לדמות, להרגיש . חופש כזה קיים אך ורק כאשר יש לאדם מערכות יחסים שאינן מקובעות עם עצמו ועם המציאות הסובבת אותו . כשאנחנו מתבגרים אנחנו נעשים זרים לעצמנו ולרגשותינו, והלמידה הופכת לתהליך אינטלקטואלי המרוחק מהחיפוש, מההתנסות ומהחוויה . לעומת זאת, בגיל 20 השחקן - "הילד" - מגלה שהוא לא ויתר על הדחף לשחק, אלא שבגיל הזה הוא כבר איבד את הכלים שמאפשרים לו להיות במצב של עניין אמיתי . הצעד הראשון...
אל הספר