190 מרלין וניג הפילם נואר, אלא התיימרות להציג את ה"כאן ועכשיו" [ . . . ] מאין שאבו הבמאים הישראלים את הדמויות הסטראוטיפיות, החוזרות על עצמן בכל סרט וסרט, דמויות חסרות חיוניות וחיים או רצון משל עצמן ? אם בקולנוע הבינלאומי מה שמניע את האישה לוותר על קריירה או ללכוד גבר מסוים הוא האהבה, הרי בסרט הישראלי המניעים אינם ברורים . דמויות הנשים נוטות להיות מעורפלות [ . . . ] הקולנוע הישראלי מתמודד בעיקר עם האשה כאובייקט מיני, מושא למשגל, זונה ובוגדנית או לחילופין אם ורעיה . 235 על הוקעת האישה מהקולנוע הגברי המוקדם ניתן להוסיף ולטעון כי עם פרוץ הקולנוע החרדי, איש לא העלה על דעתו את האפשרות שנשים תשלוטנה בעתיד בתחום . הנשים החרדיות שורטטו בקולנוע הגברי כיידישע מאמע ולמעשה ענו על כל הציפיות הסטריאוטיפיות של הבמאי . כעבור עשור, הנשים בקולנוע החרדי-נשי למעשה משנות את הדימוי שניתן להן בקולנוע החרדי בראשיתו מן הקצה אל הקצה . יחד עם הוקעת דמות האישה מהקולנוע הגברי המוקדם, האב אינו מצליח לתפוס את מקומה ; הוא אינו נוטל תפקידים שמזוהים עימה, כגון ניהול משק הבית או טיפול בילדים . ומאז ועד היום, מעטים הם האב...
אל הספר