84 אורי אבירם ביטוי בתכנית היו שאיפה להעביר את מרכז הכובד הטיפולי מבית החולים לקהילה, והפיכת בית החולים הפסיכיאטרי למרכז כוללני לטיפול באנשים הסובלים ממחלות נפש, וזאת ללא בחירה מפלה בין חולים והטלת מגבלות על מעבר חולים לאשפוז בבתי חולים פרטיים 40 ( אליצור, 1998 ; ועדת החקירה הממלכתית, 1990 ) . למעשה ההסכם מעולם לא יושם במלואו ואף היו לו תוצאות שליליות . קופת החולים פירשה את ההסכם כאילו אינו מהווה רק הסדר כספי אלא למעשה מסיר ממנה את האחריות הביטוחית למימון ולפיתוח שירותי בריאות נפש, ומטיל זאת על הממשלה . הסתבר כי לתפיסה זו של הקופה היו תוצאות שהכבידו על שירותי בריאות הנפש בשנים הבאות ( גינת, 1992 ; אבירם, גיא וסייקס, 41 2006 ) . ההסכם לא הובא מעולם לאישורה של הממשלה ובספטמבר 1978 מ' שני, מנכ"ל משרד הבריאות, ביטלו בטענה שמעולם לא אושר על ידי החשב ( לאחר המהפך הפוליטי של ,1977 לימין לא היה עניין לחזק את ההסתדרות הכללית ) . משרד הבריאות כיבד את מחויבותו הכספית למימון כלל שירותי בריאות הנפש של קופת החולים רק שנה אחת, ולאחר מכן נבלע הסכם המימון בהתחשבנות הכספית בין שני המוסדות ( גינת, 1992 )...
אל הספר