226 מירה לאוב ורינה כהן ההבנייתי הלומד בונה לעצמו ייצוג פנימי של ידע, פרשנות אישית של ההתנסות שחווה . ייצוג זה פתוח לשינויים ומהווה בסיס שאליו נקשרים מבנים חדשים . רוב הידע שלנו, גם זה המתבסס על עובדות מוצקות, נתון לפרשנות הנובעת מניסיוננו, כלומר מתוך ייצוגים שהתבססו קודם לכן . ייצוגים עשויים להשתנות כתגובה לרעיונות וניסיונות חדשים הפותחים זוויות ראייה חדשות . הידע הוא תוצאה של פעילות יוצרת, ולכן איננו יכול להיות מועבר לקולט סביל, אלא חייב להיבנות על ידי כל לומד בנפרד ומצריך הנחיה לשם ארגון מבנים מושגיים על מנת למנוע סטייה ממטרות הלמידה . בתהליך דיאלוגי המלמד מסייע ללומד ביצירת הקשריות במקרה שזו איננה מתרחשת באופן ספונטני, ומאפשר לו לאמוד את המרחק בין הידע הקיים לבין הידע הרצוי ולפעול לבניית קשרים חדשים . מערכות חינוך שונות בעבר ובהווה מגדירות את פעילותן באמצעות תיחום טווח סימנים מסוים המגדיר את הידע הרצוי על פי השקפת עולמן ( חינוך דמוקרטי, אנתרופוסופי, מסורתי, דתי, אמנותי וכולי ) , וחופשיות ככל שתהיינה, הן מנתבות את לומדיהן למערכות סימנים רצויים לתקופה ולמקום . בעבר עסקו מחקרי הוראה-ל...
אל הספר