204 מנשה כהן זה מבט על יחסי אם ובן, שבו האם נוכחת בחייו כדמות כמעט- מיתולוגית, במעורבות שלה בחייו ובנחישות ובטוטליות של הציפיות שלה ממנו . אפשר לראות שבמובנים רבים אימו חיה דרכו, וממשיכה, גם אחרי מותה זה שנים רבות, ללוות אותו בנוכחות- כמעט-מוחשית, וגם בהשראה שהיא מאצילה עליו בהתמודדות עם אתגרים גדולים בחייו . יש דמיון ביחסים אלה ליחסים של הסופר רומאן גארי עם אימו, כפי שהם מתוארים בספרו הבטחה עם שחר , בכך שהציפייה של האם מהילד היא טוטלית, שיהיה עבורה גבר, מגן ומאהב, יהיה מופת בכל שיעשה וכך יגשים חלומות שלה . רומאן גארי ביטא את המשאלה שהאימהות ימשיכו לאהוב את בנן, אבל הוא ממליץ שיהיה להן גם מאהב : אהבת האם זו הבטחה עם שחר, שהחיים אינם מקיימים . לאחר מכן אתה אוכל כל חייך מזון קר . וכל אימת שאישה נוטלת אותך בזרועותיה ומאמצת אותך אל ליבה אין אלה אלא תנחומים . אתה חוזר לבכות על קברה של האם כמו כלב עזוב . לעולם לא עוד [ . . . ] לעולם [ . . . ] לעולם [ . . . ] זרועות נערצות חובקות את צווארך, שפתיים מתוקות מדברות אליך אהבה, אבל אתה יודע . עברת ליד המעיין מוקדם מאד ושתית את הכול . וכשאתה צמא שני...
אל הספר