194 מנשה כהן ביני ובין הזולת, ומתהווה הקשר בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית, בין החוויה הסובייקטיבית למציאות האובייקטיבית . זה מרחב של אזורי הצל שבהם מתעוררים החלומות, ההשלכות, ההיקסמות והיצירה האנושית . במובנים רבים, המרחב הבין-אישי הוא בגדר תעלומה, מעין מגרש שבו מתקיימים משחק החיים והתיאטרון האנושי, באין-ספור וריאציות . "המרחב המשותף" במודל של סולן הוא מגרש המשחקים שבו השותפים בקשר יכולים, באופן פוטנציאלי, לעצב ולעצב-מחדש את רקמת היחסים ביניהם במה שאפשר לכנות "אומנות הדו-קיום" ( Co - existence ) , כפי שמתרחש במרחב של אינטימיות בזוגיות ( גונן, 2019 ) . האחר יכול להיות "אובייקט" המספק או מתסכל אותי, הוא יכול להיות "אובייקט מתמיר" או "מעניק חיים" כשאני בוחר בו, או יכול להיות זולתעצמי, אחר שנוכח למעני, או אובייקט להשלכות . בכל מקרה, בלי אחרים אין לי קיום ואין ממשות . הוסרל מנתח ברמה העקרונית את המעבר מהלבדיות של היחיד האפוף בבועתו, למצב של שיתוף ותקשורת עם האחר, וכך הוא כותב : אנו מתחילים את כינון עולמנו כבודדים והולכים ונעשים, מהותית לשותפים . בפועל, המודעות הרפלקטיבית היא האחראית ל...
אל הספר