120 במחסומים, בסיורים ובאוהלי מחאה מעולם לא עברה חווי על החוק . מאז אותה יריקה אמיצה, היא הקפידה שלא להיעצר, לא לעבור גדרות, להישמע להוראות . מול חבריה שטענו כי רק מעשים קיצוניים יביאו לתשומת לב, היא גרסה כי עליהם להישאר נקיים . הרי בקלות יאשימו אותם באלימות ובאנרכיזם ומה לא . כל הסבריה המנומקים כיסו גם על פחד די פשוט : היא פחדה ממעצר, מלהסתבך בעורכי דין ותביעות . בינה לבינה הסבירה כי אין לה לא זמן ולא כסף לדברים כאלו . ויש לה את נימי . יש אנשים שיכולים להרשות לעצמם להסתבך, היא לא . את המסמכים הנוגעים לתוכנית הבנייה בדולפינריום השיגה בתחבולה שלא ידעה שהיא מסוגלת לה . יום לאחר שהוטלה עליה המשימה, והיא בדקה את כל מה שצריך, חזרה למאשה, שפיקדה על העניינים ועל חווי באופן ישיר . ״את יודעת כמה אבטחה יש שם בלילה ? זה בלתי אפשרי״ ״מה פתאום בלילה״ נזפה בה מאשה . ״לא ראית סרטים ? הפשעים הכי טובים מתבצעים בהכי טבעיות״ . היא רצתה שמאשה תסביר יותר למה היא מתכוונת, אבל זאת שלחה את ידה הארוכה, לקחה את החבילה שהעבירה לה חווי, ונעלמה . חזות הספרנית הפנסיונרית עמדה לצידה כשנכנסה בצעדים בטוחים ללשכת המהנד...
אל הספר