114 כשמיינה את ספרי הילדות של נימי, שלחינם סחבה אתה בארגזים כבדים לדירה החדשה, נתקלה בספר סיפורי כריסטיאן אנדרסן . היא גיחכה לעצמה . ״יאללה נו אמא מה אכפת ל — ך״ דמיינה את קולו של נימי מפציר בה, כפי שהפציר בה פעמים רבות . ״תזרמי אמא, יאללה״ . ״אין לך אמא זורמת״ הייתה עונה לו . ככה זה . היא הניחה בהתרסה את ספרי הילדות ליד פח האשפה הגדול ותוך שעות ספורות הם נעלמו . אחרי שבוע או יותר, הדליקה את הטלוויזיה בשעה ששודרה שם אחת מאותן תוכניות תחקירים שהציפו את המסך . ״כיצד הסתבך איל ההון שהשקיע במתחם הדולפינריום״, הכריזה בקול מפתה שדרנית ישרת שיער, על רקע חלקת הדשא הקטנה שלה . שלהם . ״סיפור המלא בצירופי מקרים, ביש מזל, ואולי גורל ? ״ חייכה ישרת השיער וקרצה קלות, כאילו לחווי . ״זורמת״ ענתה לנימי שבראשה, ״זורמת״ . כדי לאתר את מארק נאלצה חווי להשתמש בקשרים של בעלה של תולי, אתה לא דיברה שנים ( ״נשב איזה יום . נקשקש״ היא הבטיחה ) . כך גילתה ששם משפחתו של מארק הוא קוגן ושהוא גר ברחוב נורדאו . חווי החליטה להתקשר אליו, אבל בכל פעם דחתה את זה בתואנה אחרת . מאוחר מידי, מוקדם מידי, אחרי המקלחת, אחרי האוכל...
אל הספר