60 ולא סיפרת לי ? רצתה לצעוק, אך עצרה בעצמה . אמירה הסתירה ממנה . ברגע התחלף הזעם בחמלה, כנראה לא רצתה לפגוע בה, שמרה עליה שלא תיפגע . הן לא הרבו לדבר על היום ההוא ועל הנשיקה ההיא . אבל חווי ידעה שאמירה מרגישה שהיא לא לגמרי ויתרה עליו . כנראה כי לא היו הרבה לפניו ולא היו אחריו . ומי יודע אם יהיו . היה מספיק שמישהו יזכיר את ג׳וני וחווי קפצה . היא ניסתה שלא יראו עליה . אבל אמירה ראתה . אין ספק שכוונותיה של אמירה טובות, פייסה את עצמה חווי . גם אם היא לפעמים עושה הכל על העוקם . להזמנה להדלקת הנרות שקיימה סאלין בביתה ביפו, סירבה חווי בנימוס . דיתי הזמינה את שתיהן ואמרה כי סאלין מאוד רוצה שיבואו כמה שיותר אנשים ״לעשות חברים חדשים בארץ״ . אמירה התלהבה והתחילה להתלבט מה תלבש . ״אני לא הולכת," הפטירה חווי . ״אין לי כוח לכרכור הזה סביב זאתי והכסף שלה והאמנות שלה, וכל זה באיזה בית נובורישי ביפו . לא מתאים לי . אבל אם את רוצה תלכי את אמירה״ ציינה, על אף שזאת לא ביקשה את רשותה . חווי נהגה לזלזל באמירה על חוסר עמוד השדרה שלה . ללכת לסאלין הזאת, נראה לה כמו בגידה . אמירה נהרה אחרי אופנות מתחלפות, תמי...
אל הספר