מצוות התורה שבכתב

136 פרק שני כ�ַב�ֵד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמ�ֶךָ לְמַעַן, יַאֲרִכו�ן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲש�ֶר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ . . 5 לֹא תִרְצָח . . 6 לֹא תִנְאָף . . 7 לֹא תִגְנֹב . . 8 לֹא תַעֲֲנֶה בְרֵעֲֲךָ עֵד ש�ָקֶר . . 9 לֹא תַחְמֹד, ב�ֵית רֵעֶךָ ; לֹא-תַחְמֹד אֵש�ֶת רֵעֶךָ, וְעַבְד�וֹ וַאֲמָתוֹ וְש� וֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲש�ֶר . 10 לְרֵעֶךָ . הדיבר הראשון הוא הכרזה על האני העליון כאל יחיד . הדיבר השני הוא איסור על אמנות חזותית, מתוך חשש שהדבר ישמש תחרות לאני העליון . האמנות, ככלל, היא עונג לחושים, ולכן בתחומו של הסתמי . הדיבר השלישי הוא איסור אמירת השם המפורש . הדבר עולה בקנה אחד עם 191 תסביך האלוהים שתיאר ארנסט ג'ונס . הדיבר הרביעי הוא יום מנוחה שבועי . לכאורה מנוחה הוא סוג של עונג, ולכן אמור להיות בתחומו של הסתמי . אך העניין הותר כיוון שקודש כיום לזכור את האל ומעשיו ( יש לשים לב גם ליחס בין הזמן המוקדש לעבודה לעומת הזמן המוקדש למנוחה : רובו המכריע של הזמן מוקדש לעבודה ) . הדיבר החמישי הוא כיבוד אב ואם, ייצוגים של האני העליון . חמשת הדיברות האחרונים הם איסורים המגבילים את חופש...  אל הספר