54 ההתישבות היהודית וטענת הנישול בשנת 1912 בוטלו רוב ההגבלות על מכירת קרקע שנקבעו בשנת 1858 . כל קרקע "מתהיץמואת ( היתה קנינה של המדינה . קרקע "מתה" היתה כל שטח אדמה בלתי מעובד, המצוי במרחק כזה מן הכפר הקרוב, שקולו של אדם הקורא מקצה הכפר אינו מגיע שמה . לאחר זמן קבעו שהמרחק הוא שני קילומטר ומחצית הקילומטר . מאחר שיכולת העיבוד של הפלאחים היתה מוגבלת והמרחק בין כפר לכפר היה רב, היו ה"מובלעות" שבין הכפרים שוממות והיו רכוש המדינה . בסוג זה נכללו גם מדבריות, נחלים, שטחי טרשים בהרים וכיו"ב . בשנת 1871 מינתה הממשלה העוח'מנית ועדות סקר לעריכת מפקד קרקעות, לקבוע מי מעבד אותן או מחזיק בהן, על מנת לגבות "בדל מתל" תשלום חדפעמי, מעין תמורה לקרקע וקניית זכות ההורשה ומכירתה ) ברשות הממשלה ( ולהמליץ האם להשאיר את הקרקע בידי מחזיקיה או להוציאה למכירה פומבית . באיזו מידה הספיקו ועדות הסקר לסיים עבודתן ואם אמנם נקבעו זכויות מחזיקי הקרקע לפי כתב המינוי ונרשמו כדין ,snTאל שכן בתום מלחמת העולם הראשונה נעלמו ספרי אחוזה רבים ולא ברור אם הושמדו עלידי הפקידים התורכים או נלקחו על ידם . נ אחד הפנקסים האלה...
אל הספר