לזר, לנדאואר, מיהזם אנרכיסטים יהודים ונוסף לכך גם בלתי ניתנת כלל לביצוע מעשי . הרדן גם מתעלם כליל מהערך העצום של הגזע היהודי כשאור בעיסת התרבויות והלאומים . הוא מזלזל בכשרונם של היהודים לקיים את גזעם חרף כל ההתנכלויות . הוא מתנכר לעקרון הדחף, ליצר האסתטי הפעיל, שביסוד קיומם של גזעים רביערך כגזע היהודי או הצועני . עבורנו היהודים, לפיכך גם בעיני, הציונות, ובייחוד הציונות הרוחנית שבובר אוחז בה, נראית כהרבה יותר תואמת את מהותנו מאשר רעיונות הטמיעה וההתמזגות של הרדן אף אם אין לי דבר עם הציונות המקובלת, על רעיונות כינוןמדינה שלה . אבל בכל אלה אין משום טענת צביעות כלפי הרדן, הסבור כמוהו כהיינריך היינה כי עם הסתפחותו לשותפות המסורת הרוחנית רכש את "כרטיס הכניסה לתרבות אירופה" . 120
אל הספר