גוסטב לנדאואר: הערות למשפט ביליס

לזר, לנדאואר, מיהזם ­ אנרכיסטים יהודים אילו סיפר מיסיונר כלשהו, במסגרת דו"ח מסע­מחקר שערך, כי בלב אפריקה חי לו עם בן מאה אלף נפש, הסובל בתוכו עם קטן בן חמשת אלפים נפש בקירוב; אלא שמדי פעם באים בני אחת מקהילות אותו עם זעיר ודל בן חמשת אלפי הנפשות ושוחטים להם ילד מתוך עם המאה אלף כדי לשתות את דמו לפני מזבח אלילו ­ מי היה מאמין ללא סייג לסיפור מפוקפק כזה ? מי שישתדל, ובדרך ארץ וכבוד אנושי ייגש אל אחת מקהילות ישראל, יוכל ללמוד את חיי הדת של היהודים . מאחורי מנהגים חיצוניים למיניהם, שמחזיקים בהם בקפידה ובהתמדה, שכל עיקרם הוא פרישות והסתפקות במועט ואינם תובעים דבר אלא ממי שמקיימס ­ ימצא את שורש הדברים ואת מהותם : שבדת זו לא יכול עוד מוסד הכהונה להופיע כשיטת נציגות שבמוסד­הכהונה, וצורתו העתיקה נעלמה,­ שקידוש האדם וקשריו עם הישות בלי­שם, השמימית, אכן היה לנחלת הקהילה כולה ושל כל יחיד בחיק משפחתו . במתכוון לא אדבר כאן על מה שאני מוצא בי עצמי ובשכמותי כסגולות הרוח היהודית­לאומית, שאי­אפשר למחקן, ובמה שהשתחרר ממסורת האמונה והמצוות ­ אלא על המנהגים, הנימוסים ואורח החיים של הקהילות, שהאמונה בדת משה...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית