פרק רביעי: התהוותו של הקיבוץ

עשר שנים, ורק אחת שרדה חמישים שנה . גורלן של הקומונות הדתיות היה שפיר יותר, אולם בסופו של דבר גס הן נעלמו ברת ^ י, פרט לאחווה ההוטרית והברודרהוף . זאבלוקי, שחקר את הקומונות שצצו באמריקה בשנות ה­ 60 קבע, שאורך חייהן הממוצע היה שנה ורבע ) עובד, 6891; 53 : 1994 Zablocki, 1980 ;Oved, ( . הסיבה שאורך החיים של ד 7כן היה כה קצר היא בכך, שחבריהן ניסו לשמור בעת ובעונה אחת על שני ערכים סותרים : הן דגלו בחופש הפרט לניוד וגם שאפו להמשכיות . חופש הפרט לניוד פירושו שהפרט יכול להצטרף אל הקומונה מתי שירצה וגם יוכל לעזבה מתי שירצה . בדרך זאת אי­אפשר לקיים אורח חיים יציב וללא יציבות אין מתקיים רצף דורות, שהוא המפתח להצלחה . קומונה ארעית אינה יכולה למלא את התפקידים החיוניים של בית בו ניתן לגדל ילדים ולהצמיח את ההמשך הטבעי של החברה, וקומונה שאינה מתהווה לחברה טבעית לא תאריך ימים . בתקופת העליות הראשונות הוקמו בארץ קומונות רבות, אבל רובן יועדו לשמש מקלט זמני ולא בית של קבע . משך חייהן היה קצר מאוד . קומונה אחת מני רבות שקדמו לקיבוץ, בראשית העלייה השנייה, הוקמה ברחובות על­ידי קבוצת צעירים מיד לאחר עלייתם אר...  אל הספר