ז. אידיאולוגיות ניהוליות - הצדקות וקני-מידה לקישור בין תמורה לתרומה בקיבוץ

אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו", לבין חסידי ה"הוגנות" ) 1993 Yuchtman­Yaar, ( , שהניחו כי לא כולם מתאמצים כמיטב יכולתם, ושעצם ההסכמה לשאת באחריות, ראויה לתמורה . לכן, האמינו כי הצדק מחייב להשלים עם יצירת פער בין החברים, ובכלל זה גם פער כלכלי . אחד מקני­המידה שעל­פיהם הציעו חסידי ההוגנות לקבוע מי יקבל יותר, היה תמווה עבור מאמץ . הטענה הייתה כי הפער בין החרוצים, העובדים שעות רבות, והמוכנים לקבל על עצמם אחריות, לבין מי שממלאים לכל היותר את חובתם, הוא פער צודק, כיוון שהוא מהווה תמורה על תוספת מאמץ . ניסוח משלים היה במונחים של פיצוי . טענו שהמקבלים על עצמם אחריות ­ מוותרים על עבודה מעניינת "בחוץ", על שעות בילוי בחיק משפחתם, או על השקעת זמן בחיפוש מצרכים זולים ­ והם ראויים לפיצוי כספי, ולו חלקי, על הוויתור שוויתרו, שמא ייחשבו חלילה ל"פראיירים" . נציין כי גישת התמורה על מאמץ או הפיצוי כנגד ויתור אינה דומה לגישה המריטוקרטית הקלאסית ) 1962 Young, ( , שדיברה גם על הבדלי כישרון ) לא רק על הבדלי מאמץ או על ויתור ( , כבסיס לחלוקת תגמולים דיפרנציאלית . גישת התגמול או הפיצוי מעבירה מסר שוויוני : כ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית