691| בתי התבוננה באחד השלטים ותהתה בחקרנות חמורה "למה כתוב 'ישראל' ו'זנגוויל' אבל אומרים רק זנגוויל ? " הסברתי שישראל זנגוויל הוא השם המלא של האדם שעל שמו נקרא הרחוב, אבל בדרך כלל מכנים את הרחוב בשם המשפחה . למשל ארלוזורוב, סוקולוב, ז'בוטינסקי . היא הנהנה בהבנה, חשבה קצת ושאלה מה זה אבן גבירול, רחוב סמוך לביתנו הקודם שאת חלקו הדרומי הכירה באינטימיות ועתה הוא מלווה אותה גם כאן, באזור הצפוני יותר . "הו, הוא היה משורר נהדר . שלמה אבן גבירול . . . חי לפני הרבה זמן . . . לפני אלף שנים", עניתי . "הוא חי בין ערבים באופן מיוחד מאוד . למדתי הרבה שירים שלו בתואר הראשון באוניברסיטה . . . " . היא הרגישה את ההנאה שלי מהדיבור על אבן גבירול ושטנו על מילות השיר שהמהמו בתוכי, זכורות ולא זכורות : "לְאַט עָלַי וְתֵן פּוּגָה לְלִבִּי / הֲיָם אֲנִי וְאִם כֹּחִי אֲבָנִים ? " . רציתי לנצור את הרגע, לזכור את נחת שיחתנו, את עונג ההליכה בצוותא כאילו דבר אינו מטריד . כן, היה בי צד שרצה שזה ייוותר כך סתם : טיול בשבת נעימה אחר הצהריים . לתת לרוח ללטף, לצל להצל, לשיחה להתקיים במין תנועת נענוע קלה, שמזכירה את דנדון ...
אל הספר