671| צילום : ליאור מזרחי דריה מעוז 271| סופרת צריכה שולחן להשען עליו, להניח עליו מאפרה, לכתוב בו ולחשוב לידו מחשבות . כמה מקום בזבזתי ועודני מבזבזת על שולחן עבודה, גם כשגדלתי מרחוב צ'לנוב ועברתי דירות בלי סוף תמיד היה שם שולחן למקרה שאחליט, כמו שראוי שאדם ששואף להיקרא סופר ביום מן הימים יעשה, לרכון אל שולחן העבודה ולדבוק בו . זה לא עזר, כתבתי במיטה . תמיד, גם זכרונות במחברת חומה וגם סיפורים על ילדה שטבעה בביצה כשהלכה לאסוף ראשנים, כתבתי במיטה . השולחן מצדו, אסף אליו חשבונות שלא שולמו בזמן, גלויות, ספרים, פתקים וכרטיסי ביקור . ואבק, פתיתים גסים של אבק . כל שולחנות הכתיבה שלי נראים אותו דבר . היום נוספו גם ערימה של הצעות חוק ממורקרות ממתינות בצד השני של הצינורות הפרלמנטריים למימוש כשאשוב אל שולחן אחר, מסודר עם עטים ולוח שנה ודגל ותמונות משפחתיות כמתבקש . בסוף אני כותבת במיטה . ובימים שאני משכימה לכתוב ממש מוקדם אז במטבח, סופרת דקות על שהוא יתעורר כדי שאשוב לשם בלי שרחשי ההקלדה שלי יבקרו אצלו בחלום . כאן גם המקום לספר שלא הייתה תקופה בחיי שרק כתבתי . תמיד עבדתי . גם כשהייתי צעירה מאד וריח...
אל הספר