801| אבל נחזור לנמשל . איך אני כותבת . כשאני בתוך אירוע הטאמבלוויד עדיין אין לי מושג ברור על מה הספר, גם לא על מי ( נקודה מספר שתיים בדיון הקצר שלי על ספרות שכותבות נשים, נחזור גם אליה ) . עיגול הקוצים היבש נישא ברוח ( הנה חזרנו למשל ) ונחבט מדי מנת זמן כלשהי בממברנה אחרת במוחי, ומה שמהדהד בתוך התא, מה שנשמר ונאגר שם בכל פרק זמן של שנות חיי עד כה, כולל מטען גנטי משנים שבהן עוד לא הייתי, כולל מטען גנטי שכלל איננו שלי אבל מצא את דרכו לשם בכל זאת – מנסה להצטרף אל הטאמבלוויד ומי שמצליח מצליח ומי שיכול יכול ומי שמגיע מגיע ומי שצועק חזק יותר נהפך לסיפור . בסדנאות כתיבה שלימדתי לרוב עסק השיעור השני בציר הזמן ובציר העלילה . היה נדמה שלמשתתפים זה קשה . את ציר העלילה הם הבינו, העלילה ידועה, היא הסיפור שלהם . אבל מה זאת אומרת, ציר הזמן ? הם שאלו . ממתי מתחילים ? מבריאת העולם ? כמעט, נהגתי להשיב . מרגע בריאת העולם שהעלילה פועלת בתוכו . בסוף הם תמיד אמרו שהם מבינים אבל ראיתי שהם לא תמיד מסכימים . הם חשבו שחסר משהו בציר הזמן, והיום, כעבור עוד ספר שכתבתי מאז, אני חושבת שהם צדקו . בציר הזמן יש אירועים...
אל הספר