001| לשם שאפתי . לכתוב . לספר . ליצור . לא בארמונות פאר חשקתי, לא רציתי להיות רקדנית או נסיכה – החלום היה לכתוב . להיות סופרת . מאז שאני זוכרת עצמי הייתי בתפקיד "ההיא שכותבת" . לא הבאתי גביעים ומדליות אבל ערכתי וציירתי את עיתון הכיתה, אחר כך את עיתון בית הספר . הייתי זאת שמכינה מסכות לחגים, ברכות לימי הולדת ומחזות למסיבות סיום, כתבתי מכתבי חיזור, מכתבי התנצלות, תלונות ומענות וכל מה שביקשו אלו שידעו לקלוע לסל ולפתור בעיות במתמטיקה אך התקשו בכתיבה . אחר כך כתבתי לאהוב, לבניי, לכלותיי, לנכדיי, ואם הכול ילך כשורה, גם ניני ובני ניני יזכו לטעום מפרי עטי . להיות סופרת היה החלום וידעתי שיום אחד זה יקרה ; זה היה חייב לקרות כי חלומות צריך להגשים . אלא שהדרך אל הכתיבה הייתה עוד ארוכה ורבת תפניות . עד שיכולתי להגיד : שמי אדיבה ואני סופרת . כשהתפניתי – וזאת יש לדעת, שלמען הכתיבה חייבים להתפנות, שהכתיבה תובענית היא ולא ניתן לכתוב כבדרך אגב יחד עם עוד תפקידים – חיפשתי את הדרך שלי, את המוצא . עצת הכתיבה הטובה ביותר שקיבלתי הייתה של סימור גלאס בספרו של סלינג'ר "הרימו את קורת הגג, נגרים" : "כתוב את מה ש...
אל הספר