26| אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, אין לו שם ואין לו כתובת . הוא נוכחות אמורפית, דחוסה בחדרי ליבי וגולשת לחלל חדר הכתיבה הקטן שלי, ישות סרבנית ועיקשת, חמקמקה ובלתי מושגת . עלי לרצות אותה, בזאת אין לי ספק, שאם לא כן, איך אשאל ממנה את מענה הלשון הנכסף ? הנה, שיתפתי אתכם בטקס הסודי שלי לעת כתיבה . את המילים ואת הכוונה שאלתי מתפילת הימים הנוראים, אבל את בחירתי בה איני יודעת להסביר . גם איני יודעת מה מקור התחושה נטולת הספק, ש"מענה הלשון" אליו אני מייחלת הוא מתנת שאילה, שיהיה עלי להחזיר ביום מן הימים . מאמצי הריצוי שלי, דרכיי המגוונות לפתות אותה נוכחות מתעתעת ומהתלת, תחילתם ברגע שנבטה בי התשוקה לכתוב, אי אז בילדותי . מאמצים אלה הינם, בחלקם, חסרי תוחלת, כי גם אם עולה בידי ללכוד אותו מענה לשון מיוחל, לעולם אינו במידה שאני מייחלת לה, לעולם אינו דומה למה שדמיינתי בליבי, ובדומה לעב בשמיים, הוא בלתי נתפס, חולף, ומשנה מראה כהרף עין . תשוקת הכתיבה שלי נולדה בבית ילדותי, בצל הורי ההונגרים - חרדים, רדופי אשמת השורדים, אכולי געגועים למולדתם הבוגדנית ולחייהם הטובים שם לפני פרוץ ה"הבורו", המלחמה . השואה ל...
אל הספר