הכתיבה היא הנשימה שבזכותה אני חיה

64| למרות שהייתי קטנה מלהבין את המילה ניצוץ שהייתה מילה חזקה בערבית, כנראה קלטתי את משמעותה בחושים שלי . והמשפט הופנם בתוכי . אבא היה עובד בניין, אבל היה משכיל מאוד – אני לא זוכרת אותו בלי ספר ביד . בספרייה שלו היו ספרים של גדולי הסופרים בעולם . קראתי בהמלצתו את צ'כוב, ניקולאי וסילייביץ', גוגול, דוסטוייבסקי, גבריאל גרסיה מארקס, פדריקו גארסיה לורקה, ויקטור הוגו, אמיל זולא ומגוון ספרים, רומנים ומחזות מהעולם הערבי, במיוחד של סופרים מרוקאים ואלג'יראים כמו טאהר וטאר וכתאב יאסין, ומגוון ספרים בפילוסופיה . הקריאה לא הייתה הסיבה להתחלת הכתיבה, אלא הליווי של אבא שהייתה לו נוכחות מרתקת, כך שהפך כל דקה בנוכחותו לחוויה תיאטרונית . היכרנו מוזיקה של צ'ייקובסקי ושירים של הזמרת פיירוז . הוא השפיע על הטעם התרבותי שלי מעצם היותי הבכורה . הסביבה שחוויתי עם אבא השרישה בתוכי את רצוני לומר משהו שייחודי בי . כך התחלתי לכתוב בלי לתת את הדעת לסוגת הכתיבה . בכיתה י' התחלתי לכתוב את היומנים שלי, כתיבה שהייתה אך ורק אמצעי לפרוק את העול שחשתי, ואשר לא הראיתי אותה לאף אחד . המודעות של אישה כותבת לא הייתה שכיחה באות...  אל הספר