04| הקושי הזה נובע מסיבה טובה דווקא : לצייר לא כל אדם מסוגל, ואילו בשערי קרוא וכתוב כולם נכנסים בכיתה א', אם לא לפני כן . אז נוצרת תחושה כוזבת של ידע : שאם מחברים מילה למילה ובונים ממנה פסקה ועמוד – הנה יצירה לפנינו שכולה עשויה ממילים . הדבר הזה הוציא שם רע ללימוד הכתיבה, ואין קורס או סדנה שבהם אני לא נתקלת במקטרגים הטוענים שמדובר בשרלטנות וכי אי אפשר להקנות כישרון כתיבה . אגב, הקביעה הזו לא מונעת מאותם מקטרגים לראות בחיוב אנשים שנרשמים ללימודי ציור או פסנתר אף בלי שחוננו באוזן מוזיקלית או בנטייה לציור, אולי מפני שהעיסוק במילים מופשט לעומת האומנויות האחרות, כולל מוזיקה שאומנם תווים הם שפה בפני עצמה ( כמו הא"ב ) , אך יש כלי מוחשי לעין ולאוזן שדרכו אפשר איכשהו להעריך את היצירה . אני תמיד נדהמת מקלות הדעת שמייחסים לכתיבה הספרותית . לאיש לא נשמע מוזר שיש להתאמן 6 - 7 שעות ביום בפסנתר או בגיטרה כדי להגיע לתוצאות לעומת כתיבה, שאפשר לשרבט משהו, לסדר יפה בוורד וזהו : אם המחבר החליט שסיפור לפנינו – יהא זה סיפור ולו רק בגלל הסידור המוקפד והגופן הנאה שמספקת לנו תוכנת word . ושוב, הגישה הזו נעוצה ...
אל הספר