43| אינני יודעת מה בדיוק היה העוול שהוביל לכתיבת הטקסט ההוא, אם כי זכור לי במעומעם עונש של הישארות בגן, ודווקא בחדר בלי הלגו, בזמן שכל שאר הילדים הלכו לבריכה . מה היה חטאי אינני זוכרת, אך הלקח שהפקתי מהעונש לא היה כנראה להימנע מלחטוא, אלא להפך : אז התעוררה בי תשוקת המרד . לא הייתי ילדה אמיצה . או שאולי, בעצם, לא היה מדובר בפחדנות אלא בתבונה של ילדה שהבינה היטב את יחסי הכוח בגן, וידעה שמרד גלוי יוביל רק לעונשים נוספים ולא לשיפור תנאים . אז הנתיב שמצאתי לפורקן רוח המרד שפיעמה בי היה הכתיבה, והתגלית הזו הייתה מכוננת בשבילי . גיליתי שלכתיבה יש יכולת לברוא עולם אלטרנטיבי, למרוד במציאות הקיימת ולהפריך אותה, לקרוא תיגר על העובדות, על תפישת העולם המקובלת, על האופן שהסביבה רואה את הדברים . אומנם לא כתבתי סיפור אלא רק הצהרת כוונות, אבל כתיבת המילים על נייר נתנה ממשות להצהרה, הפכה אותה לדבר מוחשי, משהו שקיים בעולם, לא פחות מרחלי הגננת או מהלגו הסגור בחדר הסמוך . בעולם שבראו המילים הכתובות, רחלי הגננת לא הייתה עריצה כל - יכולה, ואני לא הייתי ילדת - גן חסרת אונים הכפופה למרותה, אלא יכולתי להתנגד, ל...
אל הספר