22| מדובר בטקסט שממשיך להיכתב . ממשיך להיערך . האם יכולתי לחיות בעולם כזה ? לא . כדי להמשיך ולכתוב אני צריכה לעמוד מול הרים גבוהים . לשמוע את הקול שלי חוזר אליי . הכתיבה היא לא כלום שרוצה להיות משהו . היא ריק שרוצה להתמלא . ואני נעניתי לתובענות שלה . בלי להבין שהיא הטעתה אותי לא פעם . היה עליי להניח לה . להעמיד פנים שהיא אינה מושגת . לטובתי . כמו האֵרוס . לזהות את הצורך . להבין את הסתירה . לא לאפשר לה להכתים את הנייר לעיתים קרובות כל כך . להבין שתשוקה היא חֶסֶר . שהכתיבה חסרת מנוחה . שזה טבעה . אלה מחשבות מאוחרות, אבל בצורתן הראשונית הן ליוו אותי בתחילת הדרך . ועכשיו הן חוזרות אליי ואומרות : אמרנו לך ! כתבתי מתוך הבושה . מתוך חילול הגוף . כתבתי בשפה שאני מכירה . מתחת למבט הגברי, המבזה לא פעם . על רקע הקול העבה מדי שגרם לי להרגיש שאני לא שולטת ביסודות . למדתי אלף בית בספרי הגברים . גם להיות אישה למדתי בספריהם . כתבתי סיפורים של אחרות בלי להבין שאני כותבת את הסיפור שלי . הילדות היו קטנות בשנים הראשונות של הכתיבה, והספרים נכתבו מתוך הלוע הפעיל של הלילה . מתוך אימת המאפלייה . מתוך פחדי היל...
אל הספר