אחר כך שקע וחזר והתרומם . כזה היה רחוב שינקין, שנחקק בשירים, וצעירים מכל הארץ באו להסתובב בו רק כדי לספר שהיו בשינקין, וכזה גם סיפורה של פלורנטין . שכונה ותיקה מראשית ימיה של העיר, שכונה של עסקים קטנים, מרפדיות ונגריות בתחתית הבניין ומעליהם דירות מגורים . ( יש לפלורנטין עוד ייחוס חשוב : זוגתי יעל נולדה ברחוב עמק יזרעאל בשכונה, שהיום נקרא על שמו של הרב יצחק ידידיה פרנקל . ) פלורנטין נבנתה בצפיפות רבה, ולאורך השנים נעלמו ממנה הגינות . היעדרם של שירותים ראויים למשפחות בלט במיוחד . לא היה מתנ"ס בשכונה, ולא מתקני משחקים לילדים . בית הספר היחיד, הוותיק, ע"ש דרויאנוב, הפך עוד בימי צ'יץ' לבית האמנים, שבו העמידה העירייה סדנאות לרשות אמנים שתרמו לאופי השכונה . עשרות שנים פלורנטין הציעה דיור זול, ונחשבה לבלתי ‑ אטרקטיבית . אבל הגלגל מסתובב, כפי שכתבתי . כאשר רחוב שינקין, שהיה מוקד משיכה לצעירים, התייקר מצד אחד ואיבד מהילתו מצד שני, נדדו עוד ועוד צעירים דרומה לאזור פלורנטין . בתחילת דרכי כראש העירייה ניהלו צעירי השכונה אורח חיים בוהמי, רעשני, עם שפע של בתי קפה ומסיבות רחוב . בלבי חשבתי, וגם אמרתי,...
אל הספר