רוצה לגעת, להיות חלק מרגע הניצחון, ובצדק . זה היה ערב של פורקן רגשות, של שמפניה וחיבוקים, של תשומת לב למאות אנשים שעבדו כל כך קשה, בהתנדבות, בלי חשבון . לא בפעם הראשונה מצאתי עצמי נאלץ להתמודד עם הקושי להביע רגשות ולמלא ציפיות לגילויי חיבה, ולא משום שאינני מוקיר התגייסות ועבודה של אנשים ואינני שמח בשמחתם, אלא משום שאין זה ממנהגי להביע רגשות בפומבי . זו מגבלה שאני מודע לה היטב, ולא פעם משלם על כך מחיר . כזה אני . בערב הגיע חברי סטיבן גרינברג מארצות הברית, שאף עזר לי במהלך מערכת הבחירות . ומעשה שהיה כך היה : בתחילת הדרך אמרו לי, שצילום משותף עם רודי ג'וליאני, ראש העיר המיתולוגי של ניו יורק, יועיל מאוד . ביקשתי מסטיבן לארגן לי פגישה עם ג'וליאני, אך למרות קשריו המסועפים בפוליטיקה האמריקאית, כל פניותיו נענו בשלילה . יום אחד נודע לו שג'וליאני מקיים קבלת פנים . הוא הזעיק אותי לניו יורק, באתי לקבלת הפנים והתייצבתי בתור כמו רבים אחרים ללחיצת יד . כשהגעתי לראש העירייה הציג אותי סטיבן בפניו כמי שמתמודד על ראשות עיריית תל אביב . ג'וליאני חייך, לחצנו ידיים, והמשכנו איש איש לדרכו . אבל המשימה הושגה ...
אל הספר