עומדים בשורות בחולצות לבנות, והיה מי שעבד איתם על ההגייה והקריאה והקפיד שהדברים יישמעו כראוי . המורים, במקום לפטפט בינם לבין עצמם או להציץ בטלפונים הסלולריים, עומדים עם התלמידים ומכבדים את האירוע . כשמסתיים הטקס בשירת "התקווה", משתררות עשר שניות של שקט, ובאוויר יש מילה אחת ‑ "התפעמות" . אגב, הילדה שהפליאה לשיר את "התקווה" בטקסי הזיכרון בגימנסיה היתה ריטה, ערבייה מוכשרת . בסיום לימודיה אף עזרתי בגיוסה לצה"ל . בית הספר לא נועד להיות המקום שבאים אליו כדי "להרגיש טוב" . באים אליו לקנות הֶרגלים וללמוד . דווקא משום שבית הספר הוא מקום שבאים אליו בכפייה, מכוח החוק, הדבר מחייב אותנו עשרת מונים ליצור חוויה, אווירה ותרבות מעודדות, מתמרצות ונעימות . תלמידים מגיעים לגימנסיה בגיל 12 ומסיימים אותה בגיל 18 . זו חוויית ההתבגרות שלהם בדרך להיות גברים ונשים בוגרים בחברה . זה המקום שבו הם חווים אם פונים אליהם בנימוס, האם נוהגים בהם בכבוד, האם מתייחסים לצורכיהם, האם מצליחים להבחין בייחוד של כל אחד ואחת מהם . את החוויה הזאת ניסיתי להטמיע באמצעות כל השינויים שהנהגתי בגימנסיה "הרצליה" . לא הסתפקתי בניהול . בש...
אל הספר