משרד החינוך קבע שהעישון אסור בבתי הספר, אבל כולם עישנו . מורים עישנו בחדרי המורים, ולפעמים גם בכיתות . גם אני הייתי מעשן כבד, אבל ידעתי שעלי להתמודד עם הבעיה במעשה שיציף אותה במלוא חומרתה מול המורים, ההורים והתלמידים . כדי להתמודד עם הבריחה ל"זוּלוֹת" בחצרות הבתים הסמוכים ועם העישון בחדרי השירותים נדרשה פעולה חינוכית, ובעיקר אכיפה . וכרגיל בחברה שלנו, הקושי היה למצוא את השותפים לאכיפה כזו . להלכה, חל איסור על כל יציאה משטח בית הספר . חידשתי בכך שהשארתי את השער פתוח, ואחר כך בחרתי במעשה שיחדד את האבסורד : שומו שמים, הוריתי על הקמת פינת עישון בגימנסיה . שם, ורק שם, התלמידים יורשו לעשן . כך תרד המוטיבציה לצאת אל מחוץ לתחום בית הספר, וגם העישון בשירותים ובהיחבא ייעלם . משרד החינוך יצא נגד ההחלטה וקבע שאני מפר הוראות, ואם הבעיה לא תיפתר בדרג המחוז, היא תועבר לדרג גבוה יותר . ואני הגבתי, שאם מישהו חושב שימנע עישון על ידי איסור אדמיניסטרטיבי, טעות בידו . התהודה התקשורתית יצאה מכל פרופורציה . בתקשורת הכללית, ובוודאי בזו המקומית של תל אביב, פורסמו ידיעות רבות, קצתן מתוך הגימנסיה, על מורים שיצאו...
אל הספר