אחד בספטמבר 1992

מעט הורים לחיילים וחיילות, שהעלו בפני בעיות וקשיים וביקשו להעביר את יקיריהם לבסיס אחר . תמיד השבתי שאשקול זאת, "אבל חכו שלושה חודשים ואז נדבר שוב" . בסופו של דבר, איש מהם לא ביקש לעזוב . כולם התרגלו, הרגישו בבית והפכו להיות חיילים טובים . כך גם אותה מורה שעליה התלוננו התגלתה בתפארתה כעבור שנה, לאחר שהתאקלמה ולמדה עברית היטב . אכן, שנות ה ‑ 90 הראשונות היו שנים של קליטת עלייה המונית ממדינות ברית המועצות המתפוררת . % 10 מתלמידי הגימנסיה היו ילדי עולים . האתגר המיוחד הזה הביא אותנו למנות מורה, מרים בר שלום, שתתמחה בנושא ותרכז אותו . ההנחה היתה שיוצאי ברית המועצות טובים במתמטיקה, והיות שאינם יודעים עברית הם יתקשו ללמוד ספרות, היסטוריה ותנ"ך . לכן הם שובצו בהתחלה למקצועות הריאליים, בלי להתייחס ליכולותיהם האמיתיות, שהתפלגותן רגילה . הגישה שיש כאן עניין מקצועי, הדורש בחינה והחלטה על פי כישורים אמיתיים, שלא לדבר על רצונות, הוכיחה את עצמה . כל הצדדים נדרשו להסתגל למציאות החדשה . גם אני . תלמידים ומורים התלוננו על הפתיל הקצר שלי ועל לשוני המחוספסת, וגם לי ציפה שיעור לא קל בכללי ההתנהגות הנדרשים ...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)