פתח דבר בשנים האחרונות הלכה והתגבשה בי ההכרה, שאינני מכיר את הסיפור שלי . שלנו . הורינו, עויזר והנקה חולדאי, היו המייסדים . דור ראשון לגאולה . תחילה ומימוש של המפעל הציוני . הם הגיעו לארץ, ייסדו קיבוץ, חרשו, נטעו, נלחמו והקימו מדינה . הם חוו טרגדיה שאין נוראה ממנה, כשכל העולם שממנו באו נעלם כלא היה . בני משפחה וחברים נרצחו, ועולם של תרבות ורוח שהיה מולדתם אבד . הם לא כתבו את סיפור חייהם ולא סיפרו על עצמם, ולהודות על האמת, עם הרבה ייסורי מצפון, גם אנחנו, אחי שי ואני, לא גילינו עניין בעבר . כשבכל זאת שאלנו, נתקלנו בתשובות חפוזות במעין קוצר רוח ואמירה מבטלת, "אל תשאל . שום דבר טוב לא היה שם" . גם אני לא סיפרתי לילדי על עצמי, היכן גדלתי ומאין אני בא . מאז נהייתי סבא לתשעה נכדים מקסימים התבשל לאט לאט הרעיון להתחקות עד כמה שאפשר אחרי קורות חייהם של הורי, לספר את סיפורם ואת סיפורי שלי, על מנת שנכדי יֵדעו מאין הם באו, ואולי יסייע להם הדבר לדעת לאן הם הולכים . הרי אנחנו חלק מסיפור גדול הרבה יותר . הורי, אני, ילדי ונכדי ‑ כולנו חוליות בשלשלת . סיפור חייהם של הורי וחבריהם הוא סיפור של חלוצים וחול...
אל הספר