מול כל זה עומדים אזרחים מכל רחבי העולם ומצפים שמישהו יוביל אותם בבטחה קדימה . המערכות המסורתיות מתקשות להגיב בקצב הנדרש, הציבור מאבד בהן את האמון, ואת מקומן תופסים אותם מנהיגים חזקים וכריזמטים . בניגוד לערכי הבסיס של המנהיגות הליברלית ‑ שותפות האזרח בשלטון, אמון המבוסס על איכות התהליכים, שקיפות ותקווה ‑ ימי טראמפ ונתניהו מציגים נרטיב שלטוני אחר לגמרי . לא עוד שותפות, כי אם "אנחנו נדאג לך" . אין ערך לתהליכים . ישנו רק הטווח הקצר . אג'נדת הדוגמה האישית נעלמת אל מול אג'נדת הכוח והמשילות, שאומרת : תנו לי להחליט ולקבוע . במידה מסוימת, היתה לכחלון האינטואיציה להציע פתרון אמצע לשני הנרטיבים הללו . מצד אחד, לוותר על גישת השותפות והמנהיגות המעצבת, האליטיסטית, של פעם, ולהחליף אותה בנרטיב ה"אני אדאג לך", כולל צעדים פופוליסטיים במידה, כמו "חיסכון לכל ילד", העלאת שכר החיילים ועוד . מצד שני, לעשות את הצעדים הללו על בסיס אג'נדה אישית צנועה, מכלילה . על בסיס ממלכתי שמדבר על איזונים לכוח . בפתיחת המושב הרביעי של הכנסת ה ‑ ,20 באוקטובר ,2017 ניסח נשיא המדינה, ראובן ריבלין, את תמצית ההתייחסות למנהי...
אל הספר