חששתי קצת מהשיחה . ידעתי גם שכבר ננזפתי בישיבת ראשי המפלגות, בגלל המתווה שלי ‑ ברוח מגילת העצמאות ‑ בעניין חוק הלאום . הקו של כחלון בשיחה היה מאתגר מאוד מבחינתי . "אני מבקש שתפסיק למשוך אלינו את כל האש", הוא אמר . "נתניהו עושה את זה בכוונה, מעלה את ההצעות שלו כדי שאני אתנגד . הוא מייצר מלחמות ואנחנו כל הזמן נותנים לו קונטרה . נתניהו עוזר לכל הליצנים סביבו לחמם את האווירה ולהשתולל ‑ ובסוף כלום לא קורה . אני אומר לו, תעשה מה שאתה רוצה, בוא נראה, ובסוף הכול מתמסמס . אבל לא צריך שהכול יהיה על הראש שלנו" . החלטתי להמשיך ולהציף אותו בשאלות, ללכת בין הטיפות בלי לגרום לו לאבד את הסבלנות כלפי . עשיתי זאת משתי סיבות . הראשונה, המהותית, היא שבחוק הלאום צריך איזון בין הדמוקרטית ליהודית . הסברתי שהתרגיל של לוין יהיה להעביר נוסח קיצוני בקריאה ראשונה, ולחכות לדחוף אותנו לקצה לפני הבחירות, כך שיגידו שבגללנו אין חוק לאום . ולכן את החלק המהותי צריך לתקן לפני הקריאה הראשונה . כך גם לגבי "חוק הג'ובים", שנועד לאפשר מינויים פוליטיים באופן די מפוקפק . הסיבה השנייה היא ציבורית . למה להתחמק, שאלתי את כחלון . ה...
אל הספר