כאלה שהציבור יוכל לקבל ושהשפעתם על המערכת החברתית תהיה רצויה . עד כאן אין כל חדש, וזה איננו מאפיין של עידן הפופוליזם . מה שכן חדש בעת הנוכחית הנה הפנטזיה שאנחנו חיים בתקופה שבה הנגישות הגבוהה למידע והקשר הבלתי ‑ אמצעי לנבחרי ציבור, מתגברים על הצורך של מנהיגים בשקרים אציליים . אלא שהמחשבה ש"הפוליטיקה החדשה" כנה יותר או שהפוליטיקאי החדש יהיה אותנטי יותר מתנפצת אל קרקע עידן הפופוליזם . כל מי שחי בפוליטיקה מבין שיש שני עולמות שבהם אנחנו מתנהלים במקביל . עולם אמיתי של מעשים ותוצאות, ועולם וירטואלי של דימוי וקמפיין . לאורך שנות עבודתי עם משה כחלון ליוותה אותו אמונה פוליטית שמעשים, בסופו של יום, מתגמלים פוליטית וציבורית יותר מאשר קמפיינים . כמי שבנה את יוקרתו הציבורית על רפורמת הסלולר, האמין כחלון שעשייה משמעותית חשובה יותר מבניית תדמית . שאין צורך ב"שקרים אציליים" . לאורך אינספור הזדמנויות היינו ‑ אני וחלק מיועציו הקרובים ‑ מגיעים אליו ומדברים על מסרים רגשיים, תדמיות אפשריות שצריך לייצר מעבר לעשייה . פעם אחר פעם הוא היה אומר לנו, "יש לנו מצע גדוש . נסיים את התקציב הקרוב ונתפנה לעוד מסרים" ; ...
אל הספר