למציאות של הרעש התקשורתי הפופוליסטי נכנסו בשני העשורים האחרונים כלים דיגיטליים רבים . הרציונל שעמד בבסיס הטכנולוגיה היה להניח לסוגיית התוכן, ולהעביר את כובד המשקל אל יצירת פלטפורמות . תפקידן של הפלטפורמות הוא לאפשר לכל מי שרוצה בכך לקבל מקום להתבטא . כך הלכו והפכו פופולריים סרטוני היוטיוב, הבלוגים והרשתות החברתיות . חברות הטכנולוגיה יצאו לדרך ממקום ניטרלי . מטרתן היתה לאפשר השמעת קולות שלא היו נשמעים בתקשורת הממוסדת אלמלא הפלטפורמות שיצרו . לימים, כשריבוי הפלטפורמות והערוצים החל משמש לשיח אלים וקיצוני, התגלה כי אי ‑ אפשר כבר לעצור את השטף . יצרנו מפלצת . פתאום גילו כל אותם גאוני טכנולוגיה שהרשתות מוצפות ארס, שנאה והתקפות על אותם ערכים שבשמם נוצרו הפלטפורמות . בשם ההגנה על חופש ביטוי ובזכות טכנולוגיה שנועדה לייצר מגוון, מצאה הדמוקרטיה את עצמה מתגוננת מפני נחשול אדיר של כוחות הקמים לחסלה . ומאחר שקל להפיץ שקרים והסתה, עבר הפוקוס עד מהרה לשאלת ההגברה, קרי, איזה הדהוד מקבל מסר קיצוני ומסית . הרי ברור לכול שיש הבדל תהומי בין פוסט גזעני מפרופיל נידח של פעיל פוליטי, לבין כתבה בערוץ חדשות מרכז...
אל הספר