הממלכתיות הישראלית התפתחה בין התפיסה הבן ‑ גוריונית, שסברה כי חברה מגוונת צריכה חיבור סביב מוסדות ציבוריים מוסכמים המייצרים קולקטיב, לבין ממלכתיות ברוח ז'בוטינסקי המדברת על איזון בין המשימה הלאומית לבין חירות הפרט, שבה תפקיד המוסדות הממלכתיים הוא לשמור על הפרט ולמנוע כוח רב מדי בידי רשות אחת . כיום הוויכוח אינו על מידה ותמהיל בין גישות שונות לממלכתיות . ישנן מגמות המערערות את עצם הלגיטימיות של מושג הממלכתיות ושל ביטוייה במנגנונים, בצורת השיח ובגבולות הגזרה של הוויכוח הציבורי . בסביבה שבה אין ממלכתיות, אין למעשה כללי משחק . האם זו חירות או אנרכיה ? האם זהו משחק שבו קולות שונים יכולים לבוא לידי ביטוי, או משחק שבו רק לחזקים יש מקום ? האם יש מקום לרוח ספורטיבית או רק לקבוצתיות ולנאמנות שבטית ? בספרו "עדכון גרסה ‑ כללים חדשים לדמוקרטיה" עושה רועי פולקמן צעדים ראשונים בחיפוש של אותה ממלכתיות חדשה . מתוך נכונות אמיתית לשמוע ולקבל קולות שונים, נדונים ערכים ותפיסות שהם הבסיס לאותו חיפוש דרך הדרוש לנו לתיקון המערכת . מצד אחד, אידיאלוגיה ואמונה ומצד שני פרגמטיות והבנה כי מהותה של דמוקרטיה היא אמנ...
אל הספר