דרש כי ההסכם בין הצדדים ייקרא "הסכם פונדמנטלי" ( בסיסי ) ולא סתם "הסכם" . הצוות הישראלי התנגד לכך . כשניסיתי להבין מה הגורם להתנגדות, הבנתי שהסיבה העיקרית היא שעצם עמידת הוותיקן על ההגדרה הזאת עוררה חשד כי מאחורי המילים התמימות מסתתרת אג'נדה אחרת . כך או כך, הסכמנו על קווים מנחים לקראת הישיבה הבאה בנובמבר 1992 . בראש הצוות של הוותיקן עמד מונסיניור צ'לי ‑ איש גבוה, קירח וחייכן, שביקש ליצור רושם כי הוא בא לעבוד ולא למשוך זמן . תחילה ישבנו בלשכתי בארבע עיניים . אמרתי לו כי בניגוד לבני גילי שגדלו בירושלים, עבור תל אביבי כמוני, הכנסייה היא סוג של חדר נעול בארמון . בעיר העברית הראשונה אין כנסיות, וכמעט אין פוגשים בה כמרים, נזירים ונזירות, ולכן ההידברות בינינו היא הזדמנות עבורי לפתוח את הדלת הנעולה . הוא אמר כי גם עבורו מדובר בהזדמנות וכי הוא מקווה שלמרות המחלוקות שנחשפו עד כה, נצליח להגיע להסכם . הוא לא פירט באשר לאופי ההסכם, ואני החלטתי בשלב זה לא לשאול . לעומת זאת, אמרתי לו שלא אחתום על הסכם שלא יכלול מאבק מפורש באנטישמיות . כשהצטרפנו לצוותי המשא ומתן, הוא הציג בפני את אנשיו . אחד מהם היה ...
אל הספר