גם מצרים הראתה עניין לפעול בתחום השלום . נסעתי לקהיר לשיחות עם שר החוץ החדש, עמרו מוסא ( שהכרתי מן התקופה שבה היה שגריר ארצו באו"ם ) , עם מזכיר המדינה לענייני חוץ, פרופ' בוטרוס בוטרוס ‑ ראלי, ועם יועץ הנשיא, ידידי הוותיק ד"ר אוסמה אלבז . מוסא חשב שהמצב החדש שנוצר לאחר מלחמת המפרץ עשוי להוביל לוועידה בינלאומית, שבלעדיה לא תתרחש פריצת דרך מדינית . אלבז העריך כי חולשתו הגדולה של אש"ף, אובדן הסיוע הכספי הישיר שקיבל עד כה ממדינות המפרץ וגירוש הפלסטינים ממדינות ערב יגרמו לערפאת להסכים לאפשרויות שלא הסכים להן בעבר, ובעיקר להסדר ביניים . בוטרוס ‑ ראלי שאל מהי הדרך הטובה ביותר להידברות עם מחנה השלום הישראלי, ואני הצעתי לו להזמין את השישייה שלנו . הוא היה מודע לקיומה ובו במקום אמר כי יעשה זאת . חודש וחצי לאחר מכן, ב ‑ 12 ביוני, התקבלנו בקהיר כאורחי משרד החוץ . כצפוי, זה לא עבר בשקט בארץ ; הזמנה של קבוצה פוליטית מוגדרת כל כך מתוך מפלגה היתה תופעה נדירה . בדרך כלל נשלחות הזמנות למפלגה, והיא שקובעת מי ייסע מטעמה . כאן החליטו המצרים לקבוע מראש את מי הם מזמינים . ד"ר מיקי בר ‑ זהר, שכעס על החוצפה המצ...
אל הספר