מתקופת שירותו הצבאי . בדרך התחפש לנזיר וכך הצליח לחמוק מזרועו הארוכה של משטר האפרטהייד . הוא תיאר בפנינו, כתבי הנוער שבאו לפגישה הסודית איתו, את משמעות ההפרדה הגזעית בחיי היומיום של האזרחים, את קיפוחם, את קריעתם משכונותיהם ואת העברתם לבנטוסטנים ( הכינוי הלא ‑ רשמי שניתן לכל אחת מעשר מדינות החסות שיצר ממשל האפרטהייד עבור הילידים השחורים ) , על פי תוכניתו של ראש הממשלה הלאומן הקיצוני, הנדריק פרוורד, שהפכה חוק ב ‑ 1959 . מדיניות זו היתה אמורה להבטיח כי השחורים ישובו לשמורות השבטיות שהוקמו עבורם בעבר, כך שיוכלו לעבוד בערים הלבנות ולחזור לאוטונומיות שלהם . רק בהן יכלו לממש את זכויותיהם בלי להפריע למיעוט הלבן והמשגשג . עוד סיפר גולדרייך על איסור קשרי הזוגיות בין שחורים ולבנים ועל ההפרדה באוטובוסים ובכל מקום ציבורי, ואנחנו שתינו את דבריו בצמא ובהשתוממות . התקשיתי להאמין כי שנים מעטות לאחר הבסת הנאציזם מעז משטר המתיימר להיות מערבי, ואפילו דמוקרטי, להמציא שיטה כזאת, והייתי גאה בכך שיהודים כמו גולדרייך מצטרפים למנדלה ולמאבק הצודק שלו . מאז קראתי כל מה שיכולתי על המתרחש בדרום אפריקה וקיוויתי שיום...
אל הספר