אבל זה לא היה פשוט כל כך . הליכוד התנגד לנסיגה חד ‑ צדדית מלבנון, משום שנסיגה כזאת תציב סימן שאלה גדול על העובדה שהדבר לא נעשה הרבה קודם לכן, ורוב שריו הזהירו מפני חשיפתם של יישובי הגליל למטחי קטיושות אינסופיים אם צה"ל יֵצא מלבנון . כמה משרי העבודה ואנוכי חילקנו בינינו את ניסיון השכנוע של השרים שטרם הכריעו . ישיבת הממשלה ב ‑ 14 בינואר 1985 היתה מרתקת . רבין כשר הביטחון הביא בפני מליאת הממשלה ארבע אופציות לעתיד דרום לבנון, ואת אלה הציגו אלופי צה"ל . כל אפשרות הוצגה בידי אלוף אחר, והרמטכ"ל משה לוי ( "משה וחצי" בשל גובהו ) הציג את זו שהתקבלה בסופו של דבר : שרטוט רצועה של קילומטרים מעטים בדרום לבנון, שבה יפעל צד"ל ( צבא דרום לבנון בפיקודו של גנרל אנטואן לאחד ) בגיבוי מימון ישראלי וכ ‑ 100 "חונכים" . ה"חונכים" היו אמורים להיות קצינים וחיילים מצה"ל שיאמנו את אנשי צד"ל וייעצו להם בדרך פעולתם, אך לא יהיו מעורבים בקרבות . בסופו של דבר, תגבר צה"ל מאוד את מספר חייליו ברצועת הביטחון ( בעיקר מאז תחילת כהונתו של משה ארנס כשר הביטחון ב ‑ 1990 ) . העובדה שצה"ל פרש בפני מקבלי ההחלטות אפשרויות שונות, ול...
אל הספר