לא היה פשוט להקים חוג חדש במפלגה . הוותיקים ברובם לא הבינו בשביל מה צריכים את זה . הרי יש מפלגה, יש מוסדות, יש סניפים ויש גם חוגים קיימים . נוסף על כך, לפי החוקה היתה צריכה לשכת המפלגה לאשר חוג חדש, ואני הופעתי בפניה והסברתי את כוונותי . בסופו של דבר, רוב קטן מקרב החברים תמך בבקשתי והחוג הוקם . משו"ב היה שונה מאוד מחוגים אחרים שדנו בנושאי דיומא . היינו סמינר מתמשך שלקח על עצמו לנתח תופעות מסוימות ולהציע להן פתרונות מעשיים, שייהפכו להמלצות בפני המפלגה, בעיקר בוועידה שבה נקבעו עמדותיה . הגיעו אלינו צעירים שהתמחו בתחומים מגוונים, ורובם כבר היו בקיאים דיים כדי לכעוס על הסטטוס ‑ קוו ולנסות להציע חלופות . בעיני רבים נתפסנו כסוג של ספוילרים, שאינם מבינים שהכול בעצם בסדר . תמיד היו מסבירים לנו שאנשים מכל העולם מגיעים לראות איך ההסתדרות מצליחה לשלב את "חברת העובדים" עם האיגוד המקצועי, ורק אנחנו לא מפרגנים לה . אישית, מצאתי את עצמי במצבים משעשעים בהיותי מחד גיסא דובר המפלגה, ומאידך גיסא המרדן התורן . אני זוכר רגע מביך במיוחד, כשנתיים לאחר שהוקם החוג, כאשר הייתי במשרדו של פרס בתל אביב והוא הדליק ...
אל הספר