אלה היו ימי קיץ ‑ סתיו 1966 . המצב הביטחוני היה טוב . לא היו איומים באוויר ולא סכנת מסתננים או טרור . בשיחות שהתנהלו בינינו דיברנו חצי ברצינות ‑ חצי בצחוק על כך שבניגוד להורינו או לאחינו הגדולים, שהתמזל מזלם ונלחמו גם במלחמת השחרור וגם במלחמת סיני, לנו כבר לא תהיה הזדמנות כזאת . האימונים לא היו קלים . היתה משמעת מים שהוכחה לימים כטעות, היו הקפצות, היו סדרות, היו לילות שבהם ישַׁנו בנעליים כדי להצליח להגיע למגרש המסדרים בתוך 30 שניות מרגע שהעירו אותנו . היו חבר'ה שנענשו בחבישת קסדה כל היום משום שלא סיימו את ארוחת הצהריים בזמן . והיו גם הרבה ענישות קולקטיביות, והיה חשש גדול להירדם בשמירה לאחר יום מטריף . אם למישהו נשמט הרובה במסדר, או שמצאו לו "פילים בקנה" ‑ היו ביטולי יציאה הביתה בשבת לכולם . נוסף על כך, היו תורנויות מטבח שהתמקדו בעיקר בקרצוף סירים ענקיים וברס"ר מטבח אכזר, והיו איומים על כך שמי שלא יעמוד בדרישות יעשה טירונות שנייה, אם כי לא הכרנו אף חייל שעשה זאת . היו גם ריצות ארוכות, עם כובע פלדה ורובה צ'כי או עוזי, עם פק"ל ותד"ל ומימייה מלאת מים, ו"גזלן" שהופיע משום מקום בדיוק בקצה המ...
אל הספר