קנו לי בגדים חדשים . במקום עמד ריח לא נעים . השניים היו ממעטים בדיבור ותמיד חייכו, מין חיוך מקובע כזה שיש לאנשים החשים מבוכה . ידעתי שגם הם באו מ"שם" וריחמתי עליהם, אבל גם כעסתי על עצמי שהרחמים לא הפכו אצלי לחיבה . בבית, בצהרי כל יום, הייתי מקשיב ל"מדור לחיפוש קרובים", שבו אנשים שאיבדו את יקיריהם בשואה ניסו למצוא אותם מעל גלי האתר . הקול המונוטוני של הקריין הקורא את שמות האנשים האבודים היה מאיים, אבל לא יכולתי לכבות את הרדיו לפני שהתוכנית הסתיימה . • • • רחוב קלישר התחיל במערב, עלה מרחוב הכרמל, חצה את רחוב התבור ואת רחוב מוהליבר, נמשך לעבר רחוב גרוזנברג, שם שכן אחר כבוד בית הכנסת ירושלים, ואז התעקל והגיע לנחלת בנימין . ליד חנות האופנה המפוארת OBG היה אפשר לעלות בגרם המדרגות אל סמטת בית השואבה ולהגיע לרחוב אלנבי . זו היתה דרכי אל בית הספר ‑ הייתי ממשיך באלנבי ועובר דרך חנות הכולבו הכי גדולה שהכרתי, אקמן, שבכל פעם שעברתי בה היה שם שלט "השבוע בלבן" . באלנבי 81 היה מצטרף אלי לעתים אחד מהשלישייה שגרה סביב החצר הפנימית : ברוך, עמיקם וחנה . שלושתם גרו בדירות צנועות שהיו צמודות לחנויות של הורי...
אל הספר